ולאד ה-III "המשפד" (Vlad Tepes ולאד צפש), מוכר גם בשם דראקולה , (חי נובמבר/דצמבר 1431 - דצמבר 1476) היה נסיך ולאכיה ב-1448, 1456- 1462 ו-1476 , שהצליח לשמור על עצמאות ארצו נוכח איום הכיבוש העות'מאני.
ולאד נולד בנובמבר או דצמבר 1431 בסיגישוארה (Sighisoara) שבטרנסילבניה, הוא גדל בחצרו של המלך זיגמונד מהונגריה. זיגמונד שנהפך לקיסר בשנת 1410 מינה את ולאד למושל טרנסילבניה, משרה בה החזיק מ-1431 עד 1435.
ולאד נהרג בקרב נגד העות'מאנים ליד בוקרשט בשנת 1476. קיימות סברות שנרצח על ידי מתנקש טורקי שהתחפש למשרת או שנהרג בקרב בשוגג על ידי חייליו.
ולאד הוציא להורג בין ארבעים אלף למאה אלף איש ויש הערכות שאף יותר. צורת ההוצאה להורג החביבה עליו הייתה תקיעת ישבנו של אדם קשור על מוט מחודד והשארת האדם שם עד שמשקלו יגרום לחדירת המוט לגופו ולמותו בייסורים וזאת הסיבה לכינויו "המשפד". ולאד הרג את מתנגדיו ואת הפושעים. מספרים שבתקופתו אפשר היה להשאיר שקית (הארנק של התקופה) מטבעות זהב ברחוב ואיש לא היה נוגע מפחד לעונש הצפוי.
אכזריותו יצרה סביבו סיפורים ואגדות רבים, ביניהם אגדת הערפד, מיתוס שיצר הסופרר בראם סטוקר. בעקבות המיתוס נוצרו סרטים רבים, לרוב סרטי אימה.
סעודות המוות
Dracula Romania
כדי לעלות לשלטון נזקק ולאד לממון רב, ממון שלווה ממלווים בריבית באיסטנבול וביניהם יהודים, יוונים וארמנים. לאחר שעלה לשלטון הזמין ולאד את כול נושיו לחצרו, כדי לשלם להם את חובותיו. הם באו בשמחה רבה וכשהיו ישובים לסעודה נתפסה ונרצחו על ידי חייליו של ולאד.
סעודה נוספת ערך ולאד לבויארים שלו והם קיבלו אותו טיפול.
מוצאו של ולאד המשפד
Romanian Drakula
אביו של ולאד המשפד היה ולאד השני (השד) (הכינוי הוא גלגול של המילה "דרקון" - ולאד השני היה חבר במסדר הדרקון), שליט מונטניה/ולאכיה. אבי אביו היה מירצ'אה הזקן, שליט מונטניה/ולאכיה ומנצח צבאות העות'מאנים.
אימו של ולאד המשפד, המוכרת רק בשם שלקחה לעצמה במנזר לאחר מות בעלה, אאופרקסיה, הייתה בתו של אלכסנדרו הטוב, שליט נסיכות מולדובה ואחותו של איליאש שירש את אביו כשליט מולדובה. בגיל צעיר אביו של ולאד העביר אותו לחזקת העותמאנים כבן ערובה, על מנת למנוע את פלישתם לארצו. ולאד שוחרר רק בשנת 1447, לאחר רצח אביו. בשנותיו אצל העותמאנים ולאד נכלא בצינוק, הוכה פעמים רבות והיה עד למעשי עינויים רבים ולשיחות עליהם. ניתן לטעון כי שהותו אצל העותמאנים היא שהביאה למשיכתו לעינויים ועיצבה את אופיו האכזרי.